הספדים

רן 

שפר

צ'פלה

רני

רנצ'ו, או כמו שאני קראתי לך – רנצ'...

חיכיתי המון זמן שתבוא לעולם, אתה הגעת כשהייתי כמעט בת 6.

שפר שלנו

רן שלנו

אני מדמיינת איך אני עולה בשבילי הקיבוץ אל חדר האוכל ושם

שם אני פוגשת אותך

ואתה מיישיר מבט

לא מתבלבל.

חבר שלי יקר מאוד מאוד,

עוד בשישי בערב(לפני השבת הארורה ההיא) ישבנו אצלך ודיברנו לגבי המסיבה.

אתה התלבטת אם לנסוע כבר בלילה(למרות שאתה לא איש של לילה...לדברייך), או שתקום בבוקר ותגיע בזריחה כדי לראות פרצופים, בכל זאת אתה איש של אנשים.

סיכמנו שנתעדכן בבוקר ושאולי אני אצטרף לקראת הצהריים.

בבוקר, כבר מהרגע הראשון שהתחילו שיגורים, שלחתי לך הודעה אם אתה מודע למצב.

חזרת אליי אחרי שעה וכתבת שאתה בדרך לאוטו ושאין קליטה ואני רק הזהרתי אותך שיש בלגן בקיבוץ ושתתעדכן במקומי.

שעת חצות מאוחרת חושך,כוכבים,אורות צבעוניים מרצדים.קולות של צחוק ושמחה.מוזיקה דופקת מעל ואבק בכל מקום.

ואז,מעל כל זה מפלחת את האויר קריאת אושר אדירה מלווה בשריקה חדה....

זה צ'פלה שלנו

האיש והאגדה

חיוך ע-נ-ק מרוח על פניו המזוקנות.עניו מלאות אור ואהבת חינם.הוא רוצה לחבק את כל העולם.

כוח החיים זורם ממנו לכולם והוא מברגע זה המאושר באדם.

רן,

בן דודי היקר, האהוב והיחיד והמיוחד. כל אדם הוא יחיד ומיוחד, אבל יסכימו איתי פה כולם שאתה מיוחד באופן באמת מיוחד. שהייחודיות שבך היא משהו שאי אפשר לפספס כבר במבט ראשון ובטח כשמכירים אותך.

לפני קצת פחות משלושים שנה עמדנו רבים מאיתנו שעומדים פה היום, בבית הקברות בבארי וקברנו את אימא שלך.

אני זוכרת שהבטתי בך בוכה על הקבר ונשברתי. היית אז בשנת שירות ואני רק שנה מתחתיך ועדיין כל כך ילדה ולכן לא הבנתי איך אתה, שגם אתה עוד ילד, אמור לעבור את החיים האלה בלי אבא ובלי אימא.

אבל אתה עברת אותם כמו שרק אתה יודע.

עם הרסטות והלב הענק והנתינה האינסופית והחיוך הכנה שמכווץ את עיני הטוב והאור והשמחה שלך, שרק בחריצים בצדדים אפשר להבחין גם בעצב שהחיים ובעיקר המתים חרצו בך.